ללמוד לאהוב
לדרור היקר והאהוב
רגע לפני פרידה, רציתי להודות לך על כל רגעי החסד והקרבה שהיו לנו בזמן המשותף שלנו.
אני רוצה להודות לך על ההתמסרות המלאה שלך, והיכולת שלך להמתין בסבלנות לכל התנגדות ולכל הבט של אור שרצה להציץ החוצה.

פרסת את הידיין רחב ואמרת לי בואי, תניחי כאן את עצמך, על כל החלקים שלך, והתחושה הזו היתה כל כך חדשה, בטוחה ואוהבת שהיא זו שעשתה את כל השינוי עבורי.
המגע שלך לימד אותי לאהוב יותר את עצמי והחזיר לי רסיסים אבודים שאולי אף פעם לא קיבלתי.

גם אם היו רגעים של חוסר סנכרון וכשלים בחיבור ובתקשורת הם עדיין  על רצף החיבור והקשר שהיה עבורי משמעותי ביותר.

אחרי שנאלצת לוותר כמעט על כל הכלים הטיפוליים שלך, נשארה רק הנשמה הגדולה שלך, ואליה דיברתי, כל המסביב היה רק תפאורה. 

אני מודה שבאותה נשימה שבחרתי לעזוב גם יכולתי להשאר כי הרי יש מקומות שעוד לא העזתי לפגוש, אבל כנראה שזה מה שנכון לי עכשיו.

אני אוהבת אותך לתמיד.